מיגרציה מ־.NET Framework ל־.NET 10 ואירוח ב־Docker ו־Linux
יוצאים מ־Framework ומ־Windows Server ועוברים לקונטיינרים על Linux, בזמן שהמערכת ממשיכה לשרת משתמשים.
מה שכואב כמעט אף פעם לא השפה עצמה. כואבות התלויות שעובדות רק על Windows, נקודות הקצה של WCF, ההנחות לגבי ה־registry ומערכת הקבצים, ה־COM interop שמישהו הוסיף ב־2011, ותהליך הפריסה שקיים רק בראש של אדם אחד. את כל אלה מאתרים קודם, מתמחרים, ומטפלים בהם אחד אחד.
ביצעתי את המיגרציה הזו במערכות שרצות בפרודקשן, כולל המרה של שירותי CoreWCF ישנים ל־REST API בעזרת כלי המרה מבוסס AI, כשכמות השירותים הצדיקה לבנות אותו.
איך זה עובד
- ממפים. כל תלות שעובדת רק על Windows, נקודות הקצה של WCF, ההנחות לגבי ה־registry ומערכת הקבצים, ו־COM. על כל פריט מחליטים מה עושים איתו.
- עוברים בשלבים. רכיב אחרי רכיב, בזמן שהמערכת ממשיכה לשרת, ועם דרך חזרה בכל שלב.
- מעבירים אליכם. Dockerfile והגדרות אירוח ב־Linux שהצוות שלכם מתפעל לבד, בלי תלות בי.
מה מקבלים
- רשימה של כל תלות שעובדת רק על Windows, עם החלטה על כל פריט
- נקודות הקצה של WCF ושאר נקודות הקצה הישנות, ממופות לחלופות שלהן
- Dockerfile והגדרות אירוח ב־Linux שהצוות שלכם יכול לתפעל
- מעבר לגרסה החדשה בשלבים, עם דרך חזרה בכל שלב
יש תהליך שגוזל לכם זמן כל שבוע?
ספרו לי איזה. שיחת היכרות קצרה מספיקה כדי לבדוק אם שווה להעביר אותו לאוטומציה, ואם לא, אגיד לכם את זה.